מחוננים עם *

ילדים מחוננים הם ילדים מוכשרים מאד בתחום אחד, או במספר תחומים. עם ההכרה בכשרון, מגיעות גם ציפיות. הילד מצפה מעצמו להגיע לתוצאות גבוהות, וגם הסביבה וההורים מצפים ממנו. אחת ההשלכות של הציפיות האלו הן שחלק גדול מהילדים המחוננים נוטים לפרפקציוניזם.

כמו כל ילד אחר, גם ילד מחונן עלול להיות עם כוכבית.

הכוכבית עשויה להיות מגבלה גופנית, הכוכבית עשויה להיות הפרעת קשב או לקות למידה, והכוכבית עשויה להיות בעיה רגשית. הכוכבית נמצאת שם, היא עובדה, והיא מכבידה על הילד המחונן עם הכוכבית, קצת כמו לנסות לרוץ בתחרות, כשיש לך משקולת מחוברת לרגל.

ברור שאותה כוכבית, תכביד גם על ילד שאינו מחונן. אבל הדרך שבה היא מכבידה על ילד מחונן שונה מעט.

ילד לקוי למידה, יקבל עזרה בבית הספר, יקבל שעות פרטניות, המערכת תדע איך להתמודד איתו ואיך לסייע לו. ילד מחונן, יקבל אתגרים בבית הספר, יצא ליום שליפה למחוננים, יזכה להכרה באיכות התוצרים שהוא מפיק, בין אם זה ציור או כתיבה או התבטאות בעל פה, גם איתו המערכת תסתדר.

ילד מחונן שהוא גם לקוי למידה, הרבה יותר קשה לעיכול. המחוננות מסתירה את הלקות, כך שלרוב הוא לא יהיה זכאי לסיוע שמקבל הילד לקוי הלמידה. והלקות מסתירה את המחוננות, כך שפעמים רבות המערכת לא תכיר בכך שניצב מולה ילד מחונן.

ההורים, המשפחה, הסביבה וגם בית הספר, נדרשים להתייחס באופן מורכב אל הילד. להיות מסוגל להכיר ולראות בו זמנית גם את היכולות הגבוהות שלו, וגם את המקומות שבהם הוא זקוק לסיוע שיאפשר לו לפרוח ולמצות את היכולות האלו.

אני יכולה להביא כאן אינספור דוגמאות של ילדים מחוננים עם כוכבית. את הילדה הדיסלקטית, שהמורה אומרת לה שהיא לא משתדלת מספיק. את הילד הדיסגרפי שהמורה דרש ממנו לכתוב עשרה עמודים בכתב יד. את הילדה עם הפרעת הקשב שמוציאה 90 במבחן בחשבון בשעות הבוקר, ו30 כשהמבחן אחרי הצהרים. את הילד על הספקטרום, שפשוט לא מסוגל להתרכז כשיש רעשים וריחות של עוד שלושים וחמישה ילדים איתו באותה כיתה. וזה רק במערכת החינוך הפורמלית. ברור שהקושי לא נגמר כשהפעמון מצלצל לסוף היום.

נשארים הילדים ששוכחים להגיע לפגישה שקבעו עם כל החברים. או אלו שהסוללה החברתית שלהם נגמרה, וכבר לא מסוגלים להיות נחמדים אל החברים בשעות הערב. או אלו שאף חבר לא התקשר אליהם כל החופש הגדול.

גם הילד עצמו מתקשה להתמודד עם הפער בין מה שהוא מאמין על עצמו שהוא מסוגל להפיק, לבין מה שקורה בפועל. הפער הזה גורם הרבה פעמים לייאוש, וויתור מראש. פרפקציוניזם משתק מהסוג של: בראש שלי אני יודעת בדיוק איך זה אמור להיראות, אבל אני לא אצליח לעולם להתקרב למודל שרץ לי בראש, אז מראש לא אנסה.

בבריכה, נעבוד עם הילד המחונן על הדברים שהוא מצטיין בהם, ונאתגר אותו, מילולית ופיזית. השהייה בבריכה והטיפול הפסיכותרפי עובדים בראש וראשונה דרך כיף ומשחק. נדבר ונעבוד גם על הדברים שקשים יותר, נציע יחד פתרונות של איך אפשר לקבל עזרה מהסביבה או מעצמך, על אסטרטגיות התמודדות עם קשיים. נדבר גם על סינגור עצמי – איך אני מציגה את עצמי לעולם, כך שיבינו שיש דברים שאני זקוקה לעזרה בהם, ואם יעזרו לי בהם, אני אוכל להראות שאני אכן מחוננת.

ניתלה גם באילנות גבוהים. סטיבן הוקינג, פיזיקאי משכמו ומעלה, שלא היה יכול לזוז או לדבר ללא סיוע טכנולוגי, בגלל מחלת הALS. אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות, שהיה עם לקויות למידה. פרידה קאלו, ציירת מקסיקנית מוכשרת, שסבלה מדיכאון וכנראה גם מפיברומיאלגיה. טמפל גרנדין, שפיתחה סביבות גידול ומתקני שחיטה מצמצמי סבל לבעלי חיים, והיא אוטיסטית שלא דיברה עד גיל ארבע. אילן גילאון, שהיה חבר כנסת ופעל רבות לקידום הזכויות והשיויון של בעלי מוגבלויות, שהיה נכה פוליו וגם עם הפרעת קשב וריכוז.

ונשתף גם את ההורים, שהרבה פעמים זקוקים לאוזן קשבת והכוונה, כשהם מקבלים ילד מתנה עם כוכבית, וצריכים לבנות בתוכם את היכולת לראות אותו כשלם, על כל הצדדים שלו.